סקירה על פוקוס מסֵּפר של ארטשיק־שיר

מבט־על על ‎§2.2‏ „פוקוס” בספר הזה (הורדה):

@book {erteschik-shir.n:2007:is,
    author = {Erteschik‑Shir, Nomi},
    title = {Information Structure},
    subtitle = {the syntax-discourse interface},
    year = {2007},
    publisher = {Oxford University Press},
    location = {Oxford},
}

1. הגדרות סמנטיות. הגדרה כ„המידע במשפט שהדובר לא מניח כמשותף עם הנמען”. מבחן שאלה-תשובה ופוקוס על רכיבים שונים. p-sets, שדי קרובות לרעיון של קבוצת־התחלפות. גישות סמנטיות נוספות משנות השמונים ותחילת התשעים.
2. סימון פוקוס בהטעמה. הגישה של Jackendoff (נק׳ 37), הביקורת של המחברת עליה (שדי מוצדקת, היא באמת מלאכותית מאוד) והצגת גישה מעט עדינה יותר, שמביאה בחשבון גם דיבור מהיר.
3. גזירת פוקוס מהטעמה. נקודת־מבט מהכיוון הנגדי לזה שבסעיף הקודם. הגישה של Selkirk ושלל הבעיות איתה. שני צדדים לאותו המטבע: צד הדובר, המפיק, וצד המאזין, המפרש.
4. גזירת פוקוס מתחביר (גנרטיבי). טענה של Cinque: הפסוקית המוטמעת באופן העמוק ביותר בעץ היא הפרומיננטית ביותר (ובהקשר שלנו, פוקלית). שפות ש„מסתעפות שמאלה” ו„מסתעפות ימינה” וההשלכות של ההיגד של Cinque על שוני בין שפות. תחביר מול שיח במיקום ההטעמה.
5. גזירת תחביר (גנרטיבי) ממבנה־המסר. טענה של Steedman בנוגע לחפיפה של גבולות הפראזה האינטונלית וגבולות התחביר „על פני השטח” (בניגוד ל„מבנה עומק” בתחביר גנרטיבי?). טענה נוספת שלו בנוגע למבנה המסר, מקום הטעם והניתוח התחבירי בדיאלקטים מסויימים של אנגלית.
6. גזירת פוקוס מהפרגמטיקה. הגדרה של Dik, שמביאה בחשבון את השיח: „הפוקוס הוא מה שיחסית הכי חשוב, salient, עבור הדובר שהנמען ידע בהקשר השיח”. מבחן ה„לא, זה שקר” והתחולה של „זה”. פוקוס כתלוי פרגמטיקה, כשהאינטונציה משנית.
7. סיכום התכונות של פוקוס. זה לא בדיוק סעיף סיכום; הוא מכיל מידע חדש, ודי מעניין, על שפות זרות יותר (Wambon ו־Aghem) ופחות (הונגרית), מידע שלא הופיע בתת־הסעיפים הקודמים. אני חושב שדוגמאות כמו שיש בסעיף הזה מראות כמה חשוב להתחיל מהשפות עצמן ומהמידע שהן מציגות, ולא להתחיל מהכללות אבסטרקטיות־לוגיות, שבהרבה מקרים הן גם אתנוצנטריות.

סיכום הסיכום: תת־הסעיף מציג מגוון גישות לנושא הפוקוס, שמנסות לגשת אל הבעיה מכיוונים שונים, לפעמים מנוגדים (לפחות על־פניו).

הערות כלליות:

• השימוש שעושה המחברת במונח „פוקוס” שונה מאופני השימוש המוכרים לי אצלנו בחוג, דהיינו תחום המסומן של מבנים מיוחדים, „פוקליים”, ולא משהו תדיר מאוד.
• רוב הדיון א־פריוריי וכללי, ולא נשען על נתונים לשוניים קונקרטיים־אמפיריים אלא על אמירות כלליות ואינטואיציות שאולי נכונות לאנגלית כפי שהמחברת והבלשנים שהיא מתחייסת אליהם תופסים אותה. יתכן ובמאמרים עצמם, אליהם המחברת מתייחסת, יש דיון מבוסס יותר, אבל אני חושש שלפחות בחלק מהמקרים מדובר ב„בלשנות תיאורטית” במובן של „לא מבוססת על עובדות לשוניות”.