אקיצר מאמרים וספרים בבלשנות, בקיצור

משפטי יחוד בשלוש שפות

סיכום לפרק הזה (הורדה; עותק מקומי):

@incollection {matić.d:2016:ld,
    title = {Integrated and Non-Integrated Left Dislocation},
    subtitle = {a comparative study of LD in Avatime, Tundra Yukaghir and Whitesands},
    author = {Matić, Dejan and van Putten, Saskia and Hammond, Jeremy},
    pages = {343–371},
    crossref = {fleischhauer.j+:2016:syntax-semantics},
}

@collection {fleischhauer.j+:2016:syntax-semantics,
    editor = {Fleischhauer, Jens and Latrouite, Anja and Osswald, Rainer},
    year = {2016},
    title = {Explorations of the Syntax-Semantics Interface},
    publisher = {Düsseldorf University Press},
}
  1. הקדמה. הבעייתיות שבהגדרת משפטי יחוד (מ״י; left dislocation, LD) ובמיונם מול תופעות נושקות (טופיקליזציה, תופעות „אונליין” של שיח), במיוחד כשמסתכלים על מגוון רחב של שפות ויוצאים מה־comfort zone של הטיפוס ה־Standard Average European־י. תת־סוגים של מ״י. כינויים מוסבים והבעיה בשימוש בהם כקריטריון. גישות גנרטיביות; גישה בשם Role and Reference Grammar (ר״ת RRG). המאמר מתבונן בשלוש שפות שאינן קשורות אחת לשניה ומוצא שאין תכונה לשונית יחידה שקושרת בין מ״י בשלושתן; המסקנה: יש לבצע תיאור פר שפה, ושיח בלשני מכליל צריך שיתבצע בהתייחסות אל מ״י כאל מקרים של „דמיון משפחתי” ובאופן היוריסטי ולא כאל מקרים שנגזרים מעקרון/ות אוניברסלי/ים. קורפוס ומתודולוגיה.

  2. זיהוי מ״י לפי תכונות תחביריות בשלוש השפות הנדונות. שתי נקודות משותפות:

    • בשלוש השפות נעשה שימוש באנפורת־∅, כך שכינויים מוסבים לא יהיו לנו לעזר.
    • גם פרוזודיה לא עוזרת, לשני הכיוונים (לפעמים אין הפסק במ״י, ולפעמים הפסק לא מצביע על מ״י).

    סקירה של התכונות של מ״י בשלוש השפות, שמסוכמת בטבלה 1. כאמור: אין קריטריונים שאפשר להתבסס עליהם לקביעת מ״י באופן כלל־לשוני; כינויים מוסבים מספיקים בשלוש השפות, אבל אינם הכרחיים; צריך לעבוד פר שפה.

  3. נקודות דמיון ושונות.

    • דמיון:
      • מקרים שבהם יש יותר מחלק יחוד אחד.
      • „טופיק סיני”1.
      • בשלוש השפות אין למבנה הגבלות מסוג „island constraint”; כלומר, ה„דיסלוקציה” יכולה לחרוג מחוץ לגבולות של פסוקיות מקוננות.
      • חלק היחוד יכול לחזור במשבצת שמשמשת לכינוי המוסב.
    • שונות:
      • ב־Yukaghir וב־Whitesands מ״י לא מופיעים בפסוקיות משועבדות; ב־Avatime כן.
      • ב־Whitesands יש כינויים שמיוחדים שמופיעים רק כינויים מוסבים; באחרות אין.
  4. טבעם של משפטי הייחוד. השפות מראות שונות באינטגרציה התחבירית של מ״י: ביוקגיר אין איטגרציה כזאת מעבר לרמת הפסוקית ובשתיים האחרות יש; בסעיף זה נסיון להרחיב את המסגרת התיאורית כדי להכיל אותן, מעבר לבינריות של אינטגרציה:אי־אינטגרציה, בהצעת תת־סוגים נוספים של מ״י, כמו על סקאלה: א. ללא אינטגרציה, ב. כבול ללא אינטגרציה, ג. אינטגרציה רופפת, ד. אינטגרציה.


  1. לי המבנה הזה מוכר דווקא מיפנית. לדוג׳ 象は鼻が長い (בתעתיק: zou-wa hana-ga naga-i), גלוס׳ „פיל-(טופ׳) אף-(נושא) ארוך-(לא־עבר)”, תרגום „הפיל, אפו ארוך” או „האף של הפיל ארוך”. 


תגים:

למברכט על קלפטים

סיכום למאמר הזה של למברכט (הורדה):

@article {lambrecht.k:2001:cleft,
    title = {A Framework for the Analysis of Cleft Constructions},
    author = {Lambrecht, Knud},
    year = {2001},
    journaltitle = {Linguistics},
    volume = {39},
    number = {3},
    pages = {463—516},
}
  1. יספרסן. שני ניתוחים:
    • אחד ישן, מ־1927: רדוקציוניסטי, שמתאר את משפטי הקלפט כמורכבים מחיבור חלקים יסודיים יותר.
    • אחד חדש, מ־1937, שמהווה את נקודת המוצא של למברכט כאן. אוסף של תכונות בעלות מאפיינים טיפולוגיים. המשך הכתיבה של יספרסן, שממשיכה את הקו מ־1937.
  2. התייחסות אל קלפטים כאל מבנים, המהווים (במונחים סטרוקטורליסטיים) סימן לשוני בפני עצמם ואינם ניתנים לרדוקציה כסכום איבריהם; יש להם מסמן (form במונח שם) ומסומן (function). טיפוסים של מבני קלפט וטרמינולוגיה. תפקיד פרגמטי, של מבנה המסר, לקופולה בחלק שהוא מכנה FP (ר״ת focus phrase, מה שאנחנו קוראים לו vedette), כסמן פוקוס; תפקיד סמנטי לחלק שהוא מכנה RC (ר״ת relative clause, דהיינו ה־gloss). פסוקיות זיקה מצמצמות אינן בסיסיות או ראשוניות יותר מהבלתי־מצמצמות.
  3. מבנה המסר של קלפטים.
    1. מונחים והגדרות: הנחה פרגמטית מוקדמת (של ידע, של המצב המנטלי של בת־/בן־השיח, ושל נושא השיח), טענה פרגמטית ופוקוס. דרך הצגה סכימטית שמפרקת את השיח לרכיבים האלה.
    2. הדגשות אינטונליות (sentence accents) ומבני קלפט. טענה (לגבי אנגלית, אם כי למברכט לא מצמצם מפורשות) בנוגע לתפקיד השיחי של ההדגשות האלה כסמנים של קשר פרגמטי בין מה שמתייחסים אליו ובין ההיגד שנאמר אודותיו, סמנים שיכולים לחול על הטופיק או על הפוקוס. פיתוח הטענה, כולל דוגמאות. הכלת סוג הקלפטים ש־Prince מכנה „קלפטים עם הנחה מוקדמת אינפורמטיבית” — דהיינו קלפטים שבהם הגלוס מוצג כעובדה ידועה גם אם לנמען היא לא קיימת כידע קודם — כתת־סוג של it-cleft ולא כקטיגוריה נפרדת.
  4. גורמים פורמליים ופונקציונליים לקלפטים.

    • שלושה סוגים של פוקוס, כמו שעלה בשיעור, לפי גודל תחולתם: על משפט כולו, על הפרדיקציה ועל ארגומנט. פוקוס פרדיקציה כסוג הבלתי־מאופיין, גם תפוצתית וגם סמנטית (וגם, במידה מסויימת, פורמלית). דיון בביטוי הפורמלי של הסוגים בכמה שפות אירופאיות.
    • שני עקרונות בנוגע לגורמים לקלפטים:

      1. עקרון טיפולוגי פורמלי: דרך של שפות עם נוקשות בסדר הרכיבים או במיקום ההטעמות הפרוזודיות לעקוף את הנוקשות.
      2. עקרון קומוניקטיבי־פרגמטי פונקציונלי: דרך למנוע פירוש לא נכון של סוג הפוקוס, דהיינו פוקוס פרדיקטיבי במקום פוקוס על ארגומנט או שהפרדיקציה תחשב פוקלית גם כשהיא לא, או שניהם.

      גורם נוסף הוא אינטראקציה בין מבנה הארגומנטים (חלק מתורת הערכיות) ובין מבנה הפוקוס: דרך של שפות להכניס פוקוס למקום שלפני הפועל, ששמור בהן לטופיק.

  5. מיון מבני קלפט: צורה ותפקיד.

    1. מבנים שרק נראים כמו קלפט או מזכירים קלפט, חלקם ניתנים לניתוח ביותר מדרך אחת (רב־משמעיים).
    2. קלפטים שעושים פוקוס על ארגומנט, בספציפיקציה ממצה או חלקית, כמו שדיברנו בסוף השיעור האחרון.
    3. קלפטים שעושים פוקוס על משפט. כל המשפט מוצג כפוקלי, ללא הנחה מקדימה. [פרפרזה: „העניין הוא ש־X”].

תגים:

טביעת חתולה ותחייתה

קיבלתי בדואר צרור נאה ומשמח של ספרים בוולשית מ־Siop Lyfrau’r Hen Bost „חנות־הספרים של הדואר הישן” שב־Blaenau Ffestiniog. רובם ספרים על או מאת קייט רוברטס, שספר־הזכרונות שלה מהווה חלק מרכזי בקורפוס של הדוקטורט שלי. בחרתי את הספר עם הריח הכי טוב, וניגשתי לקרוא מאמר ממנו:

@incollection {thomas.g:1983:cath,
    title = {Boddi Cath ac Atgyfodiad},
    author = {Thomas, Gwyn},
    crossref = {williams.rh:1983:roberts},
    pages = {88–95},
}

@collection {williams.rh:1983:roberts,
    title = {Kate Roberts},
    subtitle = {ei meddwl a’i gwaith},
    editor = {Williams, Rhydwen},
    publisher = {Christopher Davies},
    year = {1983},
    address = {Llandybïe, Dyfed},
    isbn = {0 7154 0625 6},
    pagetotal = {156},
}

המאמר בנוי קצת כמו דרשה שעוקבת אחרי הטקסט, מעירה עליו ומאירה אותו.

  • הנושא: הסיפור Gofid „יגון” מאת קייט רוברטס, הראשון באוסף הסיפורים הקצרים Te yn y Grug „תה בשיחי האברש”. סיכום הסיפור: בגו, ילדה בת ארבע, איבדה את החתולה שלה, סגיאטן. היא רואה את סגיאטן טבועה, ולומדת שזה אבא שלה שהטביע אותה. היגון של בגו בגלל האובדן גדול, והיא מתעלפת. לאט לאט היא חוזרת לעצמה, ובלילה היא מרגישה שסגיאטן חזרה לחיים וקפצה למיטה שלה.
  • זהו סיפור על ההתנסות של ילדה קטנה עם מוות. „ההתנסות עם מוות” בה״א הידיעה: דבר בסיסי, יסודי, שדומה ל„אידאה” האפלטונית ונותן מושג לגבי המוות.
  • בחלק הראשון של הסיפור נמצאים בכפיפה אחת תיאורים של חוויות נעימות עם תיאור החוויה החדשה המפרקת.
  • הסיפור מתחיל בכך שאנחנו לומדים על היגון של בגו מהאופן שהגוף שבו שלה מונח ביחס לעולם: Eisteddai Begw ar stôl o flaen y tân, a'i chefn, i'r neb a edrychai arno, yn dangos holl drychineb y bore. „בגו ישבה על השרפרף מול האש, כשהגב שלה מראה — למי שהיה מסתכל עליו — את כל האסון של הבוקר”. המשך התיאור של האומללות שלה נחתם ב„(זה) היום הכי עצוב שעבר על בגו מעולם — יום שחור, בלי תקווה, למרות שהכל לבן בחוץ”.
  • היום הזה התחיל באופן שונה מהרגיל: שלג, זה שאמא שלה לא קלעה לה צמה בערב שלפני (זה טוב, כי הקליעה כואבת לבגו) וציפיה להנאות פשוטות כמו לנעול את המגפיים הכי טובים שלה או לשמוע סיפור מאמה ליד האח.
  • ואז בא ההלם שבלראות את החתולה טבועה ומנפץ את הכל. ביחד עם התיאור החושי הלא־נעים של ההלם קייט רוברטס כורכת תיאורים חושיים נעימים של החתולה כשהיתה בחיים. רוברטס ידועה בתיאור תחושות באופן דק, מדוייק. הקריאה כחוויה גופנית־חושית ולא רק שכלית, כשהגוף משקף לקורא את הנקרא. [רקע קשור].
  • תיאור מציאת הגופה של סגיאטן, שמעמת כל הזמן זה מול זה את הגוף המת שלפני בגו עם הגוף הנעים שבזכרון שלה. המוכר מול הזר הנורא, כשאופן הכתיבה נותן לנו מבט לחוויה הפנימית שלה. בגו מנסה להכניס את החוויה החדשה לתבניות מוכרות לה, כשלבסוף מגיע השם המפורש: סגיאטן מתה.
  • בעולם הבוהק של השלג בגו נתקלת פנים אל פנים עם המוות, והיא לבדה בזה. אמא שלה קוראת לה לסגור את הדלת, היא סוגרת את הדלת a thu ôl i'w dywyllwch y teimlodd bang gyntaf y cau drysau a fu yn ei bywyd wedyn „ומאחורי החשיכה של הדלת הנסגרת היא חשה בפעם הראשונה בכאב של סגירת דלתות שהיו בחייה אחר כך”.
  • התמונה של החתולה החמימה הופכת לדבר גורמת לבגו לרצות לברוח לחדר ולהכנס מתחת לשמיכה, אבל היא נתקלת באמא שלה שאוסרת עליה להכנס לחדר עם נעליים ובאבא שלה שקורא לה „להפסיק לקרקר”. O, diar, yr oedd bywyd yn galed „אוי ואי, החיים קשים”.
  • באין נחמה ואמפתיה, בגו פונה לבובה, אבל היא קשה. אם הנסיון קודם להמלט מהסיטואציה לא צלח, בגו עושה עכשיו התקה וזורקת את הבובה לאש. y ddol yn cael mynd i’r ‘tân mawr’1 ac nid Begw „הבובה הולכת ל‚אש הגדולה’ ולא בגו” (שנ׳ „זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום”). האש הגדולה היא כמובן הגיהנום, שעליו בגו כבר הספיקה לשמוע בחברה הנוצרית.
  • בגו שומעת את אמא שלה מדברת ולומדת שזה אבא שלה שהטביע את החתולה. תחתית היגון. לבד.
  • מבט בחלון, בלובן היפה. השתקפות פנים־חוץ רומנטית: התרנגולות בחוץ מצטנפות בנוצות של עצמן, ואז קאק גדול מנקר בעצם. זה כבר יותר מדי לבגו, והיא מתעלפת.
  • היא מתעוררת מהעלפון בזרועות אמה בכסא מתנדנד קדימה־אחורה, פותחת את החזיה של אמא שלה ו־rhoes ei llaw oer ar fron gynnes ei mam „מניחה את ידה הקרה על השד החם של אמה”. בגו, אם כן, חוזרת מארץ המתים (ἀνάβασις) במובן מסויים. היא גילתה את המוות ואת הבדידות, ועכשיו כח החיים מקים אותה מחדש. ארכיטיפ האם הגדולה הכלל־אנושי. המוכר מקל על ההתמודדות עם הזר.
  • בלילה, y nos fawr „הלילה הגדול”, בגו מתעוררת ומרגישה משהו קופץ על המיטה. „סגיאטן חזרה,” היא חושבת לעצמה. כח החיים תפס את הדמיון של בגו לגמרי, ובמאבק בין החיים והמוות החיים ניצחו. והם חייבים לנצח כדי להמשיך, ולכן יש את כל המיתוסים על חזרה לחיים.
  • למחרת, כשבגו מספרת שסגיאטן חזרה בלילה, צוחקים עליה ואומרים שהיא מדמיינת. בגו ילדה קטנה, והתשובה שלה ליגון בהתאם. בברית החדשה יש שתי התייחסויות חשובות לילדוּת:
    • מתי 18:3: אִם־לֹא תָשׁוּבוּ לִהְיוֹת כַּיְלָדִים לֹא תָבֹאוּ אֶל־מַלְכוּת הַשָׁמָיִם. כך גם עם התמימות כמפתח ליכולת להתקרב אל האמיתות הגדולות של החיים.
    • קורינתיים 13:11: וְכַאֲשֶׁר הָיִיתִי לְאִישׁ הֲסִירֹתִי דִּבְרֵי הָעוֹלֵל. לא ילדותיות אלא תמימות עומדת מאחורי האמונה של בגו. מה שיש להסיר הוא הילדותיות, כלומר הסירוב להתמודד עם דברים. סיפור עץ הדעת כמשל ולא כאירוע היסטורי חד־פעמי: ה„דעת” הזאת, הקשורה למוות ולאובדן, אל מול התמימות.

לסיכום הסיכום אצטט את הפסקה האחרונה במאמר: בסיפור הזה, אודות ילדה קטנה, מצליחה קייט רוברטס לגרום לטביעה של חתולה לגעת בכמה מהרעיונות העמוקים שעלו במשך דורות שבהם התנסו בני־האדם בפני המוות.

חתול מינימליסטי


  1. אגב, יש כאן הבדלי נוסח מעניינים. בעותק בהר־הצופים (PB 2298 R63 T4 1963) כתוב tân marw „אש המוות”. סיכול האותיות של הבחור הזעצער לא לגמרי מקרי… 


תגים:

סקירה על פוקוס מסֵּפר של ארטשיק־שיר

מבט־על על ‎§2.2‏ „פוקוס” בספר הזה (הורדה):

@book {erteschik-shir.n:2007:is,
    author = {Erteschik‑Shir, Nomi},
    title = {Information Structure},
    subtitle = {the syntax-discourse interface},
    year = {2007},
    publisher = {Oxford University Press},
    location = {Oxford},
}
  1. הגדרות סמנטיות. הגדרה כ„המידע במשפט שהדובר לא מניח כמשותף עם הנמען”. מבחן שאלה-תשובה ופוקוס על רכיבים שונים. p-sets, שדי קרובות לרעיון של קבוצת־התחלפות. גישות סמנטיות נוספות משנות השמונים ותחילת התשעים.
  2. סימון פוקוס בהטעמה. הגישה של Jackendoff (נק׳ 37), הביקורת של המחברת עליה (שדי מוצדקת, היא באמת מלאכותית מאוד) והצגת גישה מעט עדינה יותר, שמביאה בחשבון גם דיבור מהיר.
  3. גזירת פוקוס מהטעמה. נקודת־מבט מהכיוון הנגדי לזה שבסעיף הקודם. הגישה של Selkirk ושלל הבעיות איתה. שני צדדים לאותו המטבע: צד הדובר, המפיק, וצד המאזין, המפרש.
  4. גזירת פוקוס מתחביר (גנרטיבי). טענה של Cinque: הפסוקית המוטמעת באופן העמוק ביותר בעץ היא הפרומיננטית ביותר (ובהקשר שלנו, פוקלית). שפות ש„מסתעפות שמאלה” ו„מסתעפות ימינה” וההשלכות של ההיגד של Cinque על שוני בין שפות. תחביר מול שיח במיקום ההטעמה.
  5. גזירת תחביר (גנרטיבי) ממבנה־המסר. טענה של Steedman בנוגע לחפיפה של גבולות הפראזה האינטונלית וגבולות התחביר „על פני השטח” (בניגוד ל„מבנה עומק” בתחביר גנרטיבי?). טענה נוספת שלו בנוגע למבנה המסר, מקום הטעם והניתוח התחבירי בדיאלקטים מסויימים של אנגלית.
  6. גזירת פוקוס מהפרגמטיקה. הגדרה של Dik, שמביאה בחשבון את השיח: „הפוקוס הוא מה שיחסית הכי חשוב, salient, עבור הדובר שהנמען ידע בהקשר השיח”. מבחן ה„לא, זה שקר” והתחולה של „זה”. פוקוס כתלוי פרגמטיקה, כשהאינטונציה משנית.
  7. סיכום התכונות של פוקוס. זה לא בדיוק סעיף סיכום; הוא מכיל מידע חדש, ודי מעניין, על שפות זרות יותר (Wambon ו־Aghem) ופחות (הונגרית), מידע שלא הופיע בתת־הסעיפים הקודמים. אני חושב שדוגמאות כמו שיש בסעיף הזה מראות כמה חשוב להתחיל מהשפות עצמן ומהמידע שהן מציגות, ולא להתחיל מהכללות אבסטרקטיות־לוגיות, שבהרבה מקרים הן גם אתנוצנטריות.

סיכום הסיכום: תת־הסעיף מציג מגוון גישות לנושא הפוקוס, שמנסות לגשת אל הבעיה מכיוונים שונים, לפעמים מנוגדים (לפחות על־פניו).

הערות כלליות:

  • השימוש שעושה המחברת במונח „פוקוס” שונה מאופני השימוש המוכרים לי אצלנו בחוג, דהיינו תחום המסומן של מבנים מיוחדים, „פוקליים”, ולא משהו תדיר מאוד.
  • רוב הדיון א־פריוריי וכללי, ולא נשען על נתונים לשוניים קונקרטיים־אמפיריים אלא על אמירות כלליות ואינטואיציות שאולי נכונות לאנגלית כפי שהמחברת והבלשנים שהיא מתחייסת אליהם תופסים אותה. יתכן ובמאמרים עצמם, אליהם המחברת מתייחסת, יש דיון מבוסס יותר, אבל אני חושש שלפחות בחלק מהמקרים מדובר ב„בלשנות תיאורטית” במובן של „לא מבוססת על עובדות לשוניות”.

תגים:

פוסט פתיחה

שלום,

כראוי לשם, לא אכביר במילים.

אני בלשן, וכצפוי יוצא לי לקרוא לא מעט מאמרים וספרים בבלשנות וטקסטים אחרים שקשורים. כדי שאזכור מה קראתי איפה, אני כותב כאן מבט־על, סינופסיס, על טקסטים בלשניים שאני קורא, מנקודת מבט אישית (אני לא שואף לסיכום אובייקטיבי; יש תגובתיות, לפעמים פולמיות).

סיכום זה אולי תרופה לגרפומניה שלי…

יודה


תגים: