ניתוח הנרטיב, אחרי שלושים שנה

סיכום מאמר מאת וויליאם לבוב:

@article {labov.w:1997:further-steps,
    author        = {Labov, William},
    date          = {1997},
    issn          = {1053-6981},
    issuesubtitle = {three decades of narrative analysis},
    issuetitle    = {Oral Versions of Personal Experience},
    journaltitle  = {Journal of Narrative and Life History},
    number        = {1–4},
    pages         = {395–415},
    title         = {Some Further Steps in Narrative Analysis},
    url           = {http://ling.upenn.edu/~wlabov/sfs.html},
    volume        = {7},
}

קצת דברי רקע על שיטת המחקר של לבוב וולצקי 1967. פרסם מאז מעט על נרטיב. התגובות של אנשים לסיפורים מלמדות הרבה. המסגרת של ל״ו67 הוכיחה את עצמה כשימושית במגוון מחקרים. נרטיבים של חיי היומיום, נרטיבים פנטסטיים והכח המכשף של הסיפור. קונטקסט, והמונולוגיות היחסית של סיפורים במסגרת שיחה ספונטנית. מבין הנושאים שידונו: דיווחיות, מהימנות, אובייקטיביות, סיבתיות וציון שבח וגנות. להדגמה, מוצג נרטיב קצר: 12 שורות אפקטיביות. מה סוד האפקטיביות? את זה מנסה המאמר לפצח.

0. נרטיבים של חוויה אישית. הגדרה מדוייקת יותר מאשר אצל ל״ו67.
1. הארגון הזמני של הנרטיב. צומת זמני := שתי פסוקיות שלא ניתנות להחלפה. נרטיב מינימלי כולל צומת אחד כזה. פסוקית עוקבת := פסוקית שמשתתפת בצומת זמני. אימפליקציות לאנגלית (עצמאות של פסוקיות ומערכת הזמנים). פסוקיות עוקבות תמיד בריאליס.
2. סיווג זמני של פסוקיות נרטיביות. הגדרות וסימונים חדשים, אלגנטיים יותר, מאשר אצל ל״ו67: טווח, פסוקית חופשית, פסוקית כבולה, פסוקית מוגבלת, פסוקית נרטיבית.
3. סיווג מבני של פסוקיות נרטיביות. הגדרות חדשות, אלגרנטיות ומסודרות יותר: אבסטרקט, פסוקית אוריינטציה, סיבוך, קודה, פתרון, הערכה.
4. הערכה. הגדרה חוץ־בלשנית. היפותיזה: איראליס במובן הרחב (מודליות, שלילה, עתיד וכד׳) כהערכה במהותו. (חלק מה־Comment Mode של אריאל.) מחקרים מראים שעם הגיל עולה השימוש בהערכה. הערכה יכולה להיות מפוזרת על פני הנרטיב או מקובצת. באופן כללי, אפשר להגדיר כך סקציה := קבוצה של פסוקיות מאותו הסוג התפקודי. הגדרה מחדש של המשפט השני אצל ל״ו67. קטע לא הכי ברור על דיאלוג בנרטיב והערכה.
5. דיווחיות. מושג קשה למדידה. פתרון אחד הוא עניין התורות בשיח: נרטיב מאפשר „לתפוס” הרבה תורות. נרטיב „ראוי חברתית” מצדיק את התורות שהוא לוקח. אירוע בר־דיווח := אירוע שהדיווח עליו מצדיק לקיחת תורות אוטומית. בנרטיב, אם כן, יש לפחות אירוע בר־דיווח אחד. האירוע הבר־דיווח ביותר (אוי! כמה שזה לא עברית…) הוא הציר שסביבו סובב נרטיב. יש מתאם בין דיווחיות ובין דברים לא רגילים, מה שיוצר מעין פרדוקס: ככל שהאירוע בר־דיווח יותר הוא אמין פחות, ולכן לכאורה דווקא פחות מצדיק את לקיחת התורות.
6. מהימנות. משפט (ניסוח של סוף הסעיף הקודם): יש יחס הפוך בין דיווחיות ומהימנות. אם כך, על המספר לעשות מאמץ כדי לתמוך במהימנות של האירוע הבר־דיווח ביותר.
7. סיבתיות. תיאוריה גנרטיבית, לא מאוד משכנעת, של מתכון לנרטיב: לוקחים את האירוע הבר־דיווח ביותר והולכים אחורה בנסיון להסביר „איך זה קרה?” עד שהשאלה הזאת נעשית טפשית. (אפשר להפריך את זה בקלות על ידי בחינה של טכניקות סיפוריות שונות של „אותם האירועים”). סיבתיות כמערכת פנימית־אישית, לאו דווקא אוניברסלית.
8. ציון שבח וגנות. ה־stance של המספר. לפעמים יש הקצנה של „טוב” ל„מושלם” ו„ֳרע” ל„איוֹם”. לא תמיד זה מודע ועל השולחן.
9. נקודת־מבט. המרכז הדאיקטי. בנרטיבים אורליים של חוויות אישיות נקודת־המבט היא של המספר בזמן התרחשות האירועים. ממצא: אין פלאשבקים בקורפוס; אנחנו חווים את האירועים באותו הסדר האפיסטמולוגי וההתרחשותי כפי שהמספר מציג אותם (יצוג וורבלי של החוויות שלו).
10. אובייקטיביות. אירוע אובייקטיבי נודע למספר דרך חושיו; לאירוע סובייקטיבי המספר נעשה מודע דרך זכרון, תגובה רגשית או התרחשות פנימית. משפט: אירועים סובייקטיביים מגדילים את המהימנות. בנרטיב אובייקטיבי אפשר להכנס ולראות את ההתרחשות דרך עיני המספר.
11. פתרון. ברגע שיש את המושג של „האירוע הבר־דיווח ביותר” אפשר להגדיר את הפתרון כפעולות המסבכות (?… complicating actions) שמופיעות אחריו. הגדרת הקודה וסיום הנרטיב.
12. סיכום. הוספנו מושגים חדשים, בפרט „האירוע הבר־דיווח ביותר”. בחצי השני של המאמר עסקנו באופן שבו המספר מעביר את הסיפור לקהל כאילו הקהל חווה אותו דרך עיניו. נרטיב כ„תיאוריה של הסיבות שהובילו לאירוע הבר־דיווח ביותר”, מה שקשור לעניין השבח והגנות ולמקום הנרטיב בחברה. על זה, במאמרים הבאים… ☺