למברכט על קלפטים

סיכום למאמר הזה של למברכט (הורדה):

@article {lambrecht.k:2001:cleft,
    title = {A Framework for the Analysis of Cleft Constructions},
    author = {Lambrecht, Knud},
    year = {2001},
    journaltitle = {Linguistics},
    volume = {39},
    number = {3},
    pages = {463—516},
}

1. יספרסן. שני ניתוחים:
   • אחד ישן, מ־1927: רדוקציוניסטי, שמתאר את משפטי הקלפט כמורכבים מחיבור חלקים יסודיים יותר.
   • אחד חדש, מ־1937, שמהווה את נקודת המוצא של למברכט כאן. אוסף של תכונות בעלות מאפיינים טיפולוגיים. המשך הכתיבה של יספרסן, שממשיכה את הקו מ־1937.
2. התייחסות אל קלפטים כאל מבנים, המהווים (במונחים סטרוקטורליסטיים) סימן לשוני בפני עצמם ואינם ניתנים לרדוקציה כסכום איבריהם; יש להם מסמן (form במונח שם) ומסומן (function). טיפוסים של מבני קלפט וטרמינולוגיה. תפקיד פרגמטי, של מבנה המסר, לקופולה בחלק שהוא מכנה FP (ר״ת focus phrase, מה שאנחנו קוראים לו vedette), כסמן פוקוס; תפקיד סמנטי לחלק שהוא מכנה RC (ר״ת relative clause, דהיינו ה־gloss). פסוקיות זיקה מצמצמות אינן בסיסיות או ראשוניות יותר מהבלתי־מצמצמות.
3. מבנה המסר של קלפטים.
   1. מונחים והגדרות: הנחה פרגמטית מוקדמת (של ידע, של המצב המנטלי של בת־/בן־השיח, ושל נושא השיח), טענה פרגמטית ופוקוס. דרך הצגה סכימטית שמפרקת את השיח לרכיבים האלה.
   2. הדגשות אינטונליות (sentence accents) ומבני קלפט. טענה (לגבי אנגלית, אם כי למברכט לא מצמצם מפורשות) בנוגע לתפקיד השיחי של ההדגשות האלה כסמנים של קשר פרגמטי בין מה שמתייחסים אליו ובין ההיגד שנאמר אודותיו, סמנים שיכולים לחול על הטופיק או על הפוקוס. פיתוח הטענה, כולל דוגמאות. הכלת סוג הקלפטים ש־Prince מכנה „קלפטים עם הנחה מוקדמת אינפורמטיבית” — דהיינו קלפטים שבהם הגלוס מוצג כעובדה ידועה גם אם לנמען היא לא קיימת כידע קודם — כתת־סוג של it-cleft ולא כקטיגוריה נפרדת.

4. גורמים פורמליים ופונקציונליים לקלפטים.

   • שלושה סוגים של פוקוס, כמו שעלה בשיעור, לפי גודל תחולתם: על משפט כולו, על הפרדיקציה ועל ארגומנט. פוקוס פרדיקציה כסוג הבלתי־מאופיין, גם תפוצתית וגם סמנטית (וגם, במידה מסויימת, פורמלית). דיון בביטוי הפורמלי של הסוגים בכמה שפות אירופאיות.

   • שני עקרונות בנוגע לגורמים לקלפטים:

     1. עקרון טיפולוגי פורמלי: דרך של שפות עם נוקשות בסדר הרכיבים או במיקום ההטעמות הפרוזודיות לעקוף את הנוקשות.
     2. עקרון קומוניקטיבי־פרגמטי פונקציונלי: דרך למנוע פירוש לא נכון של סוג הפוקוס, דהיינו פוקוס פרדיקטיבי במקום פוקוס על ארגומנט או שהפרדיקציה תחשב פוקלית גם כשהיא לא, או שניהם.

     גורם נוסף הוא אינטראקציה בין מבנה הארגומנטים (חלק מתורת הערכיות) ובין מבנה הפוקוס: דרך של שפות להכניס פוקוס למקום שלפני הפועל, ששמור בהן לטופיק.

5. מיון מבני קלפט: צורה ותפקיד.

   1. מבנים שרק נראים כמו קלפט או מזכירים קלפט, חלקם ניתנים לניתוח ביותר מדרך אחת (רב־משמעיים).
   2. קלפטים שעושים פוקוס על ארגומנט, בספציפיקציה ממצה או חלקית, כמו שדיברנו בסוף השיעור האחרון.
   3. קלפטים שעושים פוקוס על משפט. כל המשפט מוצג כפוקלי, ללא הנחה מקדימה. [פרפרזה: „העניין הוא ש־X”].